ארץ הקודש ויחס הזהב
ארץ ישראל, ארץ הקודש מהתנ''ך, היא
בעלת מבנה גאוגרפי הדומה מאד לגוף האדם
המאמר
מכיל 5 חלקים. לחצו על מספר כדי לדלג לאחד החלקים: 1 2 3 4 5
ארץ הקודש ויחס
הזהב – חלק 1
עם ישראל
הקים מחדש את מדינתו בארץ ישראל לאחר כאלפיים שנות גלות, ולאחר השואה. אחד מלקחי
השואה הוא כי מדינת ישראל חזקה היא חובה מוסרית של העולם החופשי. אך גבולות הארץ
המובטחת אינם מוגדרים בדייקנות בתנ"ך. בתנ''ך כתוב כי האלוהים, עם ישראל,
וארץ ישראל, הם ישות מאוחדת. הגדרה זאת חרצה את גורל העם היהודי. אך בניגוד
למוחשיות הברורה של העם והחוקים, הגבולות נותרו עמומים ובלתי מוגדרים.
מחקר
בנושא קבע כי קיימות הגדרות גבול שונות של ארץ ישראל השלמה. הגדרות
טריטוריאליות אלה נוצרו בתקופות שונות בידי אנשים שונים, והביאו לחוסר בהירות
מוחלט. יש גם מי שטוענים כי גבולות הארץ
מתפשטים ומתכווצים על פי הצורך.
העדר מפה
ברורה היה מאז ומתמיד בעוכרי הרעיון הציוני. הוא הפך את ירושלים למושג נומינאלי,
כזה המבטא ערך ואינו מוחשי, גם בעיני היהודים עצמם בגולה, מחורבן הבית הראשון
ואילך.
בתקופה
המודרנית, השפיע חסרון המפה המגדירה את גבולות ארץ ישראל השלמה, על החלטות
פוליטיות מכריעות. לדוגמא, חצי-האי סיני נמסר למצרים כלאחר יד, כיוון שלא נחשב
על-ידי ממשלת מנחם בגין כחלק מארץ ישראל השלמה.
הכנסייה
הקתולית הכריזה, לפני שנים אחדות, על סמך מחקר של חוקר ישראלי, כי הר סיני הוא הר
כרכום בנגב.
מה הופך את ארץ הקודש כה משמעותית?
ארץ ישראל על מפת העולם

![]()
בסתירה
לביטולה השכלי כעצם מוחשי, עוררה אדמת ארץ ישראל, מאז ומתמיד, את הרגשות העמוקים
ביותר, בקרב כל בני האדם בתרבויות המערביות. הכיסופים לארץ הקודש מוצאים את
ביטויים, כחוויה פיזית-רגשית, ביצירות התרבות המערבית לאורך ההיסטוריה. שירת
הגעגועים לארץ הקודש היא מנכסי צאן הברזל של התרבות המערבית. זאת הרמה הארצית
ביותר של שירה דתית, הקרובה מאד לשירה העממית החילונית. הן שזורות זאת בזאת בקשר
בלתי ניתן להפרדה.
שיר גוספל אמריקאי:
אני צליין וזר, נודד בארץ
המעייפת. יש
לי אימא, אחות ואח, שהלכו
לארץ מתוקה זאת. החלטתי
ללכת ולראותם, אלי, לאורך
החוף שנגדי. ואני הולך לנהר הירדן, רק כדי לרחוץ את נפשי
העייפה. לו יכולתי לגעת בשולי
גלימתו, אלי, אני
מאמין שהייתי שלם עם עצמי.
אני צליין
יש לי בית אי שם, אלי,
שאינו עשוי ביד אדם.
הקשר, המתאחה
פיזית רק בנהר הירדן, בין הדימויים המופשטים של
העיר השמימית לדימויי העיר הארצית, הוא חזק וברור מכדי שניתן יהיה להסבירו
כמליצה בלבד. קשר זה, הקיים ביצירות רבות מספור, מעורר שאלות רבות, הנוגעות לקשר
בין החוויה הארצית והחוויה הדתית.
כאשר מציבים
את השירה במקומה הראוי, בפסגת ההתפתחות האנושית, מתגלה יעילותה הכפולה: היא מעניקה
לנו את המידה הטובה של הבהירות, ואת כוחות החלום. פילוסופיה העוסקת ביעוד האדם,
חייבת להסתגל לדימויים השיריים, ולהמשיך את שטפם. הפילוסופיה חייבת ללמוד אותם
ביושר-לב, כיוון שהשירה היא פסגת ההגות והמבע, שיא המחשבה והחלום.
הקשר בין
החוויה הפיזית של ארץ הקודש לחוויה הדתית קורא לבחינת מקורות השירה.
![]()
פיבונאצ'י,
גדול המתמטיקאים בימי הביניים, היה אחד הגאונים שהגיעו לפסגות ההגות והמבע. הוא תיאר את סידרת המספרים יחס הזהב[GOLDEN
SECTION] , הידועה גם בשם המידות האלוהיות [DIVINE
PROPORTION].
בסדרה זאת,
כל מספר הוא חיבור של שני המספרים שלפניו. היא מתפתחת כך: ,...144 ,89 ,55 ,34 ,21 ,13
,8 ,5 ,3 ,2 ,1 ,1 ,0. הסדרה היא בעלת איכויות מדהימות, מתמטיות וגיאומטריות. היא גם
אחד מחוקי היסוד של הטבע. העיסוק ביחס הזהב כה מלהיב, ההרמוניות הנוצרות באמצעותו
כה יפות, עד שתפישת עולם שלמה נוצרת בזכותו. מייחסים ליחס הזהב חשיבות רבה בעיצוב
ההיסטוריה והידע האנושיים.
גדולי האמנים בכל הדורות: מאדריכלי הפירמידות במצרים, והפרתנון
ביוון, דרך אמני הרנסאנס כליאונרדו דה וינצ'י, ומוזיקאים כמוצארט, עד אמנים
מודרנים כאדריכל לה-קורבוזייה, עיצבו את יצירותיהם תוך שימוש ביחס זה.
חשיבותו למדע
רבה עוד יותר. יחס זה מופיע בתופעות טבע רבות מספור, ושונות מאד למראה. להלן אחדות
מהן, בסדר גודל עולה: צורת הדי.אנ.איי, מספר עלי הצמח, יחסי הגודל של אברי גוף
האדם, חלוקות המשנה של רכסי הרים ונהרות, המרחקים בין כוכבי הלכת.
בעמודים
הבאים תמצאו דוגמאות אחדות, מחיבור מופלא זה בין כל תחומי החיים:
![]()