מפות
אנתרופומורפיות ומפת ארץ הקודש כדמות האדם
פרק
3 – אדם ונוף באמנות
בעוד התיאור האנטומי מחויב לדייקנות מדעית בתיאור גוף
האדם, נהנית האמנות מחירות רבה בתחום זה. יצירת האמנות הפלסטית המשלבת בני אדם בתיאורי
נוף מאחדת בין שניהם. תיאורי הנוף הופכים לבבואה של האדם, ולהפך.
הארכיטקטורה הקלאסית שמה את הדגש על 'החזית האנושית' של
הבניינים. זאת הושגה באמצעות עיצוב, עיטורים ופסלים. שילוב דמויות ומירקמים אנושיים
בחזיתות בתי פאר ובכיכרות הוא גם האנשת פני הנוף האורבאני.
חזית
בנין בעיירה בצרפת
רבים מאמני הציור הגדולים האנישו את מראות הנוף אשר
היו רקע לדמויות שהיו הנושא בחזית. לדוגמא,
הנוף הדימיוני מאחורי ה'מונה ליזה' מוסבר כבבואה של פנימיות הגברת.
ליאונרדו
דה וינצ'י – מונה ליזה – המאה ה-16
הציירים האימפרסיוניסטים הדגישו את הרושם הכללי שעושים
הדמות והנוף על חשבון הדיוק בתיאור. בסגנון זה קל הרבה יותר לאחד בין הנושא לנוף
ברקע ולתאר בהבלטה את המהות האנושית, הפיזית והרוחנית כאחת.
מונה
– הטיול – סוף המאה ה-19
הצייר סלבאדור דאלי תיאר במכחולו חזיונות סוריאליסטיים
בהם גוף האדם מתפורר על רקע נוף מדברי, ונוצר שילוב אותנטי בין האנטומיה לגיאוגרפיה.
דאלי
– התראה על מלחמת אזרחים - 1936
אמנים ניאו קונסטרוקטיביים מודרניים פרקו את המראות
שתארו למרכיבי היסוד החזותיים. הם יצרו כך יצרו שיטה המאפשרת לתאר את החי והדומם בכלים
מולקולאריים.
וורנר
הורבאט –מייקל ג'קסון – 1993
הארכיטקטורה הפוסט מודרנית זנחה את המבנים הפונקציונאליים
הטהורים, חסרי המימד האנושי. ארכיטקטים כפרנק גריי חזרו אל שילוב האנושי בנוף הבניינים שתכננו, באמצעות יצירת אי סדר מבני, שהוא למעשה חזות התואמת
את תחושת גוף האדם.
פרנק
גריי – מוזיאון גוגנהיים בבילבאו
פרק 2 – אנטומיה
דימיונית תוכן העניינים פרק 4 – המפה כיצירת אמנות