|
והיה תמים סיפור חיי אברהם זנדמן 3. אחרי המלחמה ח. פולין ההרוסה לאחר שחרור פולין על ידי הרוסים, חזרתי לשם. הגעתי ללודז',
ופגשתי את אחותי הגדולה גוטה רוזנר, שהייתה בגטו לודז' כל המלחמה. היה לבעלה מחסן
עצים גדול, והוא המשיך לנהל אותו עבור היודנראט. לגוטה היה חתן צעיר, שעבד בניקוי קרונות הרכבות שחזרו
ממחנות ההשמדה. בקרונות אלה, החביאו אחדים מהקורבנות, טרם נשלחו אל מותם, פתקים,
בהם סיפרו על מה שעתיד לקרות להם. החתן היה מוצא פתקים, ומספר עליהם בגטו. לכן היה
בסכנת חיים מידי ביבוב, מפקד העיר הנאצי. הוא ואישתו התחבאו מאחורי קיר כפול לפני
חיסול הגטו. מידי יום היה ביבוב לוקח את גוטה, בעלה ובנם הקטן, ומצליף בהם משך
שעות בפרגול, כדי שיגלו היכן המחבוא. הם לא נשברו ולא גילו. ביבוב השאיר בחיים שבע-מאות יהודים בלבד מכל הגטו. זאת על
מנת שינקו את משרדיו, וישמידו כל הוכחה לפשעיו. גוטה הייתה ביניהם. הם חפרו לעצמם
קבר אחים, כדי שיהיה היכן לקבור אותם בסיום העבודה. ביבוב ברח לפני שהספיק להשלים
את מזימתו. גוטה סיפרה לי כי נודע לה שאישתי ובניי נשלחו לטרבלינקה,
יחד עם כל דיירי הבית הגדול בוארשה בו התגוררנו. אחת השכנות, ששרדה את השואה, ספרה
לה כי ראתה אותם עומדים במסדר לפני הבית, ועולים על המשאיות. הבית היה ברחוב מילה,
לא רחוק ממפקדת המרד. פירוש המילה 'מילה' בפולנית הוא: 'נעים'. חזרתי לוארשה. מהבית בגטו נותר רק גל אבנים קטן. אחד הבתים
הבודדים שנותרו שלמים, היה של דודי החסיד-הגביר מנדל זנדמן. הוא התאבד יחד עם
משפחתו, לפני שנשלחו להשמדה. הבית היה ריק, וספרים רבים התגוללו על הרצפה. כמאה
וחמישים מבני משפחת זנדמן הענפה נספו בשואה. בלודז' ארגנתי קואופרטיב לנגרות, ובו כחמישה-עשר חברים.
קיבלנו מהמפלגה מכונות ומקום, והתחלתי לעבוד. אבל הייתי מעוניין לעלות לארץ-ישראל.
לאחר כשנתיים בפולין נסעתי לברגן-בלזן. ט. תיאטרון בברגן-בלזן בברגן-בלזן הקמתי עם חברים תיאטרון אידי. שמו היה 'תיאטרון
העובדים היהודיים'. הצגנו מחזות ביידיש לפליטים ברחבי גרמניה. הייתי מנהל התיאטרון, הבמאי, מעבד המחזות, ואחד השחקנים
הראשיים. המחזה המצליח ביותר שהעלינו היה 'האוצר', עפ"י ספרו של
דויד פינסקי. מחזה זה עוסק בבעל-מום, המספר שגילה אוצר בבית הקברות. יחס תושבי
העיירה אליו משתפר ללא הכר, עד שמתברר שאין אוצר. שיחקתי במחזה את בעל המום. מחזה שני שהעלנו היה 'החרש', עפ"י דויד ברגלסון. המחזה
עוסק בפועל חרש בטחנת קמח, המתאהב בביתו של בעל הטחנה. שיחקתי את בעל הטחנה. מחזה נוסף היה
'המרד', עפ"י י.ב. ציפור. איכרים מורדים בפיאודל, הדורש את בנותיהם בליל
הכלולות. שיחקתי את הפיאודל. י. עליה לישראל אחרי כמעט שנתיים בברגן-בלזן, עליתי לארץ ישראל. הפלגתי לארץ באוניה 'קדמה', יחד עם חברים רבים. באוניה עלתה
גם קבוצת כדורגל שלמה, ששיחקה בליגה בברגן-בלזן. בנמל חיפה חיכתה לנו קבוצה של אנשי צבא, ובראשם יצחק שדה.
רופא ערך לנו בדיקות וחוילנו. הייתי מבוגר מכדי להיות חייל, ושוחררתי. מהנמל שלחו את העולים המגוייסים ללטרון. רבים מהם נפלו
בקרבות, וביניהם רוב חברי קבוצת הכדורגל. חברים אחרים שלי נפלו בקרבות נגבה. השתקעתי בחיפה, והקמתי את קואופרטיב לנגרות "הבונים".
הנגרייה הייתה בצומת הרחובות בר-יהודה ודרך נווה-שאנן. תכננו גם להקים בית מגורים
צמוד לחברים, והישגנו אישורים. אלא שקיבלנו הצעה לעבור למקום גדול יותר, בתל-חנן,
ולהתאחד שם עם עוד קואופרטיב. העסק הזה היה גדול מידי, ואחרי שנים אחדות התעייפתי.
פרשתי, והקמתי עם אישתי החדשה, גולדה, עסק עצמאי. |